ביטוח אבטלה נועד להבטיח למובטל שלא מרצונו אמצעי מחיה בתקופת האבטלה, ועד שיעלה בידו להיקלט בעבודה.

כל תושב ישראל מבוטח בביטוח בריאות בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. כל תושב ישראל בן 18 ומעלה חייב לשלם דמי ביטוח בריאות למוסד לביטוח לאומי, חוץ מעקרת בית (אבל עקרת בית המקבלת קצבת זקנה או שמשולמת לבן זוגה תוספת לקצבת זקנה חייבת בתשלום). תשלומי דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות מחושבים על-פי גובה ההכנסות שיש למבוטח מעבודה ושלא מעבודה, וכן בהתאם לסיווג כעובד שכיר/עובד עצמאי/מי שאינו עובד כלל.

דמי הביטוח הלאומי הינם תשלומי חובה מכוח חוק הביטוח הלאומי, שחלים על כל תושבי המדינה שמלאו להם 18 שנים, למעט עקרת בית (אשה נשואה שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה).כמו כן, ישנם חריגים הפטורים מתשלום דמי ביטוח במקרים המפורטים בחוק, כגון מקבל קצבת נכות שאין לו הכנסה, יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בעד הזמן שמגיעה לו הקצבה או מקבל קצבת נכות שנקבעה לו דרגת אי כושר להשתכר, בשיעור של 75% לשנה לפחות, או לצמיתות.הביטוח הלאומי הוא מעין ביטוח חובה שמקורו בחוק, ודמי הביטוח מהווים את מקור המימון העיקרי של הגמלאות הניתנות למבוטחים מכוחו, על ענפי הביטוח השונים.הביטוח הלאומי כולל 13 ענפי ביטוח, ושיעור דמי הביטוח נגזר ממספר הענפים שבהם מבוטח האדם.מספר ענפי הביטוח שבהם מבוטח אדם, תלוי על פי רוב בגיל או בשאלה אם המבוטח הוא עובד או עצמאי או אם הוא אינו עובד ואינו עצמאי..חובת תשלום דמי הביטוח חלה על המבוטח גם כשהוא נעדר מישראל היעדרות זמנית.תשלומי הביטוח הלאומי הינם פרוגרסיביים.קיימות 2 מדרגות הכנסה, לפיהן נקבע שיעור שונה לדמי הביטוח..

סכום המשולם לעובדים, בדרך-כלל בחודשי הקיץ יוני/יולי, שנועד למימון נופש לעובד.התשלום תלוי בשנות הוותק של העובד, הקובעים את כמות ימי ההבראה שלהם הוא זכאי, וכן בתעריף יום הבראה המתעדכן משנה לשנה.במגזרי המשק השונים קיימים הסכמים קיבוציים שמגדירים את כמות הימים המגיעה לכל עובד.ההסכם הקיבוצי שנחתם בין ההסתדרות הכללית ללשכת התאום של הארגונים הכלכליים, מוחל בצו הרחבה על כלל העובדים במשק שלגביהם אין הסכם ספציפי.

מתן היתר להעסקת עובד זר בענף הבניין בהתאם לחוק עובדים זרים והארכת תוקפו של היתר כאמור מותנים בתשלום דמי היתר.

למימון פעולתו של ארגון העובדים משמשים דמי חבר המנוכים משכרם של העובדים החברים בארגון זה.דמי החבר בהסתדרות החדשה ובהסתדרות העובדים הלאומית הם בשיעור 0.95% מהשכר החייב בדמי ביטוח לאומי, בגבולות התקרה הקבועה.

עובד חודשי זכאי לדמי חגים מתחילת עבודתו. משמעות הדבר היא, שהעובד זכאי למשכורתו המלאה, בלי שינוכו ממנה הימים, שבהם הוא נעדר בשל החגים. החל מ-1.7.2000, חלה חובת תשלום ימי חג לעובד יומי/שעתי על כלל המעבידים במשק, זאת מכוח צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל- 43 שעות שבועיות. החובה הנה לשלם לעובד, לאחר שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, אם הוא לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחריו), אלא בהסכמת המעביד, תשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי חג הסוכות, 2 ימי חג הפסח, חג השבועות ויום העצמאות).

התשלום המשולם לעובד בתקופה שבה הוא נמצא בחופשה שנתית.דמי החופשה משולמים לעובד על-ידי מעבידו, בצורת תשלום השכר הרגיל גם בימי החופשה.

ניכוי מהשכר המועבר לארגון עובדים יציג.שיעור הניכוי משכרו הכולל של העובד, והשכר המרבי החייב במס-ארגון, נקבעים על-ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.מס ארגון להסתדרות הכללית הוא בשיעור 0.8% מהשכר, עד לתקרה הקבועה.דמי טיפול מקצועי-ארגוני (מס-ארגון) מנוכים משכרו של עובד שמתקיימים בו שני תנאים: 1) העובד אינו חבר בארגון עובדים.עובדים החברים בהסתדרות הכללית, בהסתדרות עובדים לאומית, או בארגוני עובדים אחרים פטורים לפיכך מדמי טיפול מקצועי-ארגוני.2) החובה לנכות דמי טיפול מקצועי-ארגוני נקבעה בהסכם קיבוצי, בצו הרחבה או בחוזה העבודה שחל על העובד.

סכום כספי, אשר משולם לאישה עובדת שיצאה לחופשת לידה. דמי הלידה נועדו לפצות את היולדת על אובדן שכרה או הכנסתה בפרק הזמן שאין היא עובדת לרגל ההיריון והלידה. חוק הביטוח הלאומי קובע, כי מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע, או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע, תהיה זכאית לדמי לידה בעד פרק זמן של 14 שבועות. היום הקובע מוגדר בחוק, כיום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהיריון שנסתיים בלידה, שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה. דמי הלידה ליום יחושבו לפי השכר הרגיל של העובדת, אשר הוא החלק התשעים מהכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע עד לתקרה הקבועה בחוק. אב זכאי להחליף את בת זוגו בחלק מחופשת הלידה, ולקבל דמי לידה בהתאם לתנאים הקבועים בחוק.

לעובד שנעדר מהעבודה עקב מחלתו משולמים דמי מחלה, בגבולות מכסת ימי המחלה שצבר העובד.דמי המחלה משולמים לעובד ישירות ממעבידו, או מקרן דמי מחלה.בהתאם לכך נקבע גובהם של דמי המחלה בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי, בחוזה עבודה אישי, או בתקנותיה של הקרן.לעובדים שלא חל עליהם הסדר מסוג זה נקבע גובהם של דמי המחלה בחוק דמי מחלה, שהתנאים המוענקים במסגרתו נחותים מאלה הניתנים בדרכים האחרות לקביעת דמי מחלה.כמו כן זכאי העובד לדמי מחלה כאשר הוא מנצל ימי מחלה, בגבולות מכסה נפרדת שנקבעה לעניין זה, לשם טיפול בבן משפחתו החולה (ראה מחלת בן משפחה).

במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה של המוסד לביטוח-לאומי, עובד שכתוצאה מפגיעה בעבודה אינו מסוגל לעבוד, זכאי לדמי פגיעה עבור התקופה שבה אינו עובד בשל פגיעתו ולכל היותר עבור 91 יום שלאחר יום הפגיעה.תקופה זו אינה חייבת להיות רצופה.אם גם לאחר תקופה זו העובד אינו מסוגל לעבוד, עליו לתבוע קצבת נכות.