שימוע הצג הכל

זכות השימוע הנה זכות יסודית ובסיסית, הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה.

זכות השימוע מוקנית לכל העובדים והיא חלה על המעסיק הפרטי, על המעסיק הציבורי ועל המעסיק הדו-מהותי.

זכותו של עובד לשימוע טרם השעיה או פיטורים נקבעה בשורת פסקי דין ובסיסה זכותו של העובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו, להגיב ולנסות לשכנע את המעביד לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו.

על המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו.

אי הענקת זכות השימוע לעובד יכולה לזַכות את העובד בפיצוי כספי, או בסעד של ביטול אקט הפיטורים הפוגע בזכויותיו; והחזרת העובד למקום עבודתו - הכול בהתאם לנסיבות המקרה.

עקרונות מנחים

 על המעביד להודיע מראש לעובד על מועד עריכת השימוע.

 על המעביד למסור לעובד את הטענות, הנוגעות לסיבת פיטוריו מבעוד מועד, על מנת שהעובד יוכל להתכונן ולהשיב כנגדם בשימוע עצמו.

בעת השימוע, יש ליתן אפשרות אמיתית וכנה לעובד לטעון את טענותיו, ולנסות לשכנע את המעביד להמשיך ולהעסיקו.

 המעביד בבואו לשימוע יהיה מוכן ופתוח להקשיב לעובד, מבלי להחליט מראש על פיטוריו.

הזימון לשימוע, טענות המעביד והשימוע עצמו יועלו על הכתב והעתק מהם יימסר לעובד.