ארגז כלים הכרחי לכל מעסיק בישראל!

רלבנטיות

תאריך

החברה, רשת חנויות אופטיקה, העסיקה את המשיבה החל מחודש מרץ 1999 כמנהלת שניים מסניפיה. על פי חוזה ההעסקה מיום 28.2.1999, הוסכם שבתום חצי שנה מתאריך התקשרות, ייפגשו הצדדים על מנת לקבוע את המשך ההתקשרות או הפסקתה. כשמונה חודשים לאחר מכן, בתאריך 4.10.1999, החליטה החברה על פיטוריה לאלתר של המשיבה. ביום 1.11.1999, פנתה החברה אל הממונה בבקשת היתר לפטורי המשיבה. לאחר חקירת גירסתם של הצדדים, החליט הממונה, "לפי הסעיפים 9 ו-22 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, להתיר הפיטורים החל מתאריך 31.12.1999. תמצית הנימוקים: "אין קשר בין הפיטורים להריון. העובדת והמעביד הגיעו לפשרה בנוגע לפיטורין". במכתבה לממונה, הודיעה המשיבה כי לא הסכימה לפשרה. נוסף על כך, ולגופו של עניין, השיגה המשיבה על החלטת הממונה בדבר כשרות פיטוריה, בטענה שההחלטה התקבלה בהתעלם מטענותיה ובהיותה מבוססת על טענות שקריות אותן העלתה החברה. כתגובה, שלחה החברה לממונה עותק מפרוטוקול ישיבת המנהלים מיום 4.10.1999, כראיה להחלטת הפיטורים וטעמיה. לאור זאת, שלחה הממונה לצדדים החלטתה הנוספת לפיה הוחלט להתיר הפיטורין החל מתאריך 31.12.99. והנימוקים הם: אין קשר בין הפיטורין להריון; המעסיק לא היה שבע רצון מתפקודה של העובדת וניהל עמה שיחות על כך; היועץ הארגוני של החברה התריע בפני הנהלת החברה על סגנון ניהולה של העובדת הדורש שינוי; בישיבת הנהלה של החברה הוחלט על פיטוריה של העובדת; במועד הישיבה לא היה ידוע על הריונה". כנגד החלטתה של הממונה עתרה המשיבה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי "החלטת הממונה אף שניתנה במסגרת החוק המסמיך, לוקה היא בחוסר סבירות המצדיק את ביטול מתן ההיתר וזאת הן בשל התבססותה על מסמכים בלתי מבוססים והן בשל העדר מתן זכות טעון מלאה לתובעת". עוד קבע קבע בית הדין, כי נמצאו "סתירות מהותיות" בין המסמכים שעמדו בבסיס שתי החלטותיה של הממונה "אשר יש בהתבססות עליהם בכדי לקבל החלטה הלוקה בחוסר סבירות". בית הדין קבע כי למעשה הוחלט על פיטורי המשיבה באותו יום בו הודיעה על הריונה וכי החברה ביקשה לפטר את המשיבה "בשל היותה בהריון, פיטורים המהווים הפליה לאור סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה" וכן, שמדובר בקיום חוזה עבודה שלא בתום לב. מכאן הערעור H נקבע: ממצאיו של בית הדין האזורי מעוגנים בחומר הראיות שהיה לפניו ומסקנותיו מבוססות בדין. על כן, יש לאשר את פסק הדין מטעמיו. ההליך שהתקיים בפני בית הדין האזורי לא היה בגדר ערעור על החלטת הממונה, אלא במסגרת ביקורת שיפוטית שקיים על החלטת הממונה, בפעולתה כרשות מינהלית. מלכתחילה, התקבלה ההחלטה על פיטורי המשיבה על אתר, מבלי שניתנה לה זכות הטיעון בפני מנהלי החברה. כפי העולה מחומר הראיות, היה זה היועץ הארגוני שקיים עמה שיחת בירור, ובהסתמך על מסקנותיו מאותה שיחה החליטה החברה על הפיטורים. לא הובאה ראיה על כך שמסקנותיו של היועץ הארגוני והמלצותיו הובאו לידיעת המשיבה, או שניתנה לה הזדמנות להגיב על הנאמר בעניינה בפני מנהליה. הנה, אפוא, למשיבה לא ניתנה כל אפשרות להשמיע טענותיה הן לפני ישיבת ההנהלה והן לאחריה, וכתוצאה מכך קופחה זכותה לנסות ולהעביר את רוע הגזרה. בשלילת זכות הטיעון, הועמדה המשיבה בפני עובדה מוגמרת של פיטורים על-אתר.אם לא די בכך, נשללה מהמשיבה זכות הטיעון אף בפני הממונה. בנסיבות אלה, כדין מצא בית הדין האזורי פגם היורד לשורשה של ההחלטה והמצדיק ביטולה. הערעור נדחה