תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:שכר מינימום
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
תחום: חוזרים
עמודים:2
תחום: חוזרים
עמודים:1
01/01/2015 |
עו"ד דנה להב
תחום: סוגיות בדיני עבודה
עמודים:1
12/03/2024 |
עו"ד מיטל דולב-בלט
תחום: דברי הסבר
עמודים:1
13/03/2000 |
ו. ליבנהדב הרשקוביץ ,
תחום: פסיקה
עמודים:23
אזורי ת"א
10/11/2002 |
סטיב אדלרעמירם רבינוביץ , נילי ארד , שלמה גוברמן ,
תחום: פסיקה
עמודים:6
ארצי
ארציעע ******/**
עובדים המועסקים בשכר קיבולת - זכאים לשכר מינימום
* האם חל חוק שכר מינימום תשמ"ז-1987, גם על עובד לפי קיבולת? * נקבע: החוק שותק באשר לשכר מינימום כאשר העבודה היא לפי קיבולת. את שתיקתו זו יש לראות כחסר (לאקונה). המחוקק לא נתן דעתו לשאלה זו. על כן, משהגענו למסקנה כי לא מדובר בהסדר שלילי אלא בחסר, עלינו לפנות לחוק יסודות המשפט לשם מילוי החסר. סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, ה'תש"מ - 1980 דן ב"מקודות משפט משלימים" וקבע: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". ההיקש בענייננו צריך להילמד מתכלית החוק שהיא תשלום שכר מינימום לכל עובד. לאור תכלית זו ברי כי המחוקק לא התכוון לשלול שכר מינימום מעובד על פי קיבולת. הדבר היה נוגד בפירוש את תכליתו של החוק. על כן המסקנה חייבת להיות כי בכל סוג של עבודה, גם עבודה לפי קיבולת, יש לשלם לעובד שכר מינימום*
תחום: פסיקה
עמודים:6
ארצי
ארציעע ******/**
תשר למלצר, המשולם ישירות ע"י הלקוח, ואינו נכלל בהכנסות המעביד, לא ייחשב כחלק משכרו של העובד
המשיבה עבדה אצל המערערת, הבעלים של מסעדת "ניו יורק-ניו יורק" באילת, כמלצרית. הנוהג המקובל במסעדה היה כי התמורה היחידה שהתקבלה עבור עבודת המלצרות הייתה כל סכומי התשר שהותירו לקוחות המסעדה ישירות למלצר. עם זאת, התחייבו בעלי המסעדה להשלים לשכר המינימום היומי במידה ויהיה צורך בכך. המשיבה תבעה את המערערת לתשלום שכר מינימום. טענתה העיקרית הייתה כי התשר שקיבלה מלקוחות המסעדה אינו חלק משכר המינימום המוגדר בסעיף 2(א) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, ככסף המשולם לעובד על ידי מעבידו. בית הדין האזורי קיבל את טענת המשיבה וחייב את המערערת לשלם לתובעת שכר מינימום עבור כל תקופת עבודתה מעבר לסכומי התשר שקיבלה. מכאן הערעור * * נקבע: מתן תשר למלצר בסוף הסעודה הוא בבחינת נוהג מושרש במדינת ישראל. עם זאת, בעיני קהל הסועדים הסכומים המשולמים כ"תשר" ישירות למלצר ניתנים על ידם עבור השירות אותו קיבלו. הדעת אף נותנת, כי לקוחות רבים סבורים שכסף שניתן למלצר אינו חלק מהשכר שעל בעל המסעדה לשלם לו. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בתשר שניתן ישירות למלצר. כאשר לקוח משלם תשר ישירות למלצר הוא אינו בדעה שהוא משלם לו את שכרו במקום המעסיקה. על כן, אף שקמה חובה מכוח נוהג לשלם תשר למלצר, אין לראות בתשר כחלק מהשכר לצורך חוק שכר מינימום כאשר הוא משולם ישירות למלצר. לעומת זאת, כאשר התשר משולם באמצעות קופת המסעדה, בכל צורה שהיא (למשל ע"י הוספה של התשר לחשבון), חושב הלקוח, כי הכסף עובר דרך ספרי המעסיקה ומשולם למלצר על ידי המעסיקה. בנסיבות הללו סביר להניח, כי הלקוח אינו מגדיר את התשלום כתשר אמיתי אלא כחלק ממחיר הארוחה. מכאן המסקנה, שיש לראות בתשר המשולם למלצר באמצעות ספרי המעסיקה כחלק מתשלום שכר לעובד. במקרה הנדון הלקוחות שילמו את התשר ישירות למשיבה ולכן אין לראות בו כחלק משכרה. הערעור נדחה.
תחום: פסיקה
עמודים:16
ארצי
×
מתעניינ/ת ב.
מכללת חשבים מעבירה:
- ימי עיון
- השתלמויות
- קורסים
- סדנאות
בנושא
מזמינים אותך ליצור קשר לקבלת מידע נוסף