תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:פיטורי עובדת בהריון
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
30/07/2007 |
השופטת נילי ארד
ארציעפ **/**
בית הדין פסק לעובדת פיצוי בגין פיטורין בהריון במסגרת הליך פלילי על אף שתביעתה האזרחית נדחתה
עובדת תבעה את מעבידה בשל פיטורים שלא כדין בגין היותה בהריון, אולם, בית הדין דחה את תביעתה. המדינה הגישה כתב אישום בבית הדין האזורי נגד המעבידה בגין פיטורי עובדת בעת הריונה, וכן עתרה לחייב את המעבידה לשלם לעובדת פיצוי כספי מכוח חוק העונשין. בית הדין הארצי קבע, כי מתן סעד של פיצוי בהליך פלילי מכוח חוק העונשין אינו מותנה ואינו קשור להליך אזרחי אשר נוהל קודם לכן ולתוצאותיו. בית הדין קבע, כי פסיקת פיצוי לטובת העובדת תואמת את תכלית החוק, שכן הפיטורים גרמו נזק לעובדת ואך הוגן הדבר כי היא תפוצה על ידי הנאשמים אשר היו אחראים לכך (ע"פ 23/06 מדינת ישראל-משרד התמ"ת נ' ג'וניור אשדוד בע"מ, מיום 30.7.2007).
תחום: פסיקה
עמודים:14
ארצי
03/05/2007 |
כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי
אזורי ת"אעב ****/**
עובדת אינה מחויבת לגלות למעביד בראיון העבודה על היותה בהריון
התובעת התקבלה לעבודה כמזכירה בנתבעת 1. בעת ריאיון העבודה, היא לא גילתה את העובדה כי היא בהריון. כעבור חמישה חודשי עבודה, ימים ספורים לאחר שנודע למעבידה על היותה בהריון, קיבלה התובעת הודעת פיטורים. לפיכך, הגיש תביעתה לבית הדין האזורי לעבודה לפיצוי או כל סעד אחר הנתון לה במקרה כזה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, זאת עת פוטרה, לטענתה, מחמת הריונה. לחלופין, היא רואה בפיטוריה ככאלו שנעשו "שלא בתום לב", דבר המחייב על פי ההלכה פסיקת פיצוי כספי. המעביד טען, כי פיטורי העובדת נבעו מתפקוד לקוי ולא בשל הריונה.
תחום: פסיקה
עמודים:5
אזורי ת"א
26/04/2007 |
בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפובפני כב' השופטת דינה אפרתי , נ.צ. גב' יעל ארטשטיין , נ.צ. גב' רונית כהן ,
אזורי ת"אעב ****/**
מעביד חויב בפיצוי כולל של 85,500 ש"ח, משהוכח, כי פיטורי עובדת בסמוך לתום חצי שנת עבודה נעשו על מנת לעקוף את סעיף 9 לחוק עבודת נשים
בית הדין קבע, כי העובדת הוכיחה, שפיטוריה בעיצומה של תקופת מחלה, ובסמוך לתום שישה חודשי עבודה, נעשו על מנת לעקוף את הוראת החוק, המחייבת קבלת היתר טרם פיטורי עובדת בהריון. לאור זאת, ומשהוכח כי המעבידה נהגה בחוסר תום לב, פסק בית הדין, כי על המעבידה לפצות את העובדת, בגין הנזק שנגרם לה בשל פיטוריה. עוד נקבע, כי העובדת עמדה בנטל ההוכחה, לפיו פיטוריה נבעו, לכאורה, משיקול פסול, על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ואילו המעביד לא עמד בנטל ההוכחה, לסתור את טענותיה של העובדת (עב 6066/05 יאנה יורקובסקי נ' דיזנהויז סיטונאי תיירות בע"מ, מיום 26.4.2007).
תחום: פסיקה
עמודים:16
אזורי ת"א
11/04/2007 |
כב' השופטת שפר ורד - שופטת ראשיתנציג ציבור (עובדים) מר אוחנה ציון , נציג ציבור (מעבידים) מר לוי טוביה ,
אזורי נצרתעב ****/**
פיטורי עובדת הרה שנחשדה בגניבה
בית הדין התיר פיטוריה בדיעבד של עובדת שנחשדה בגנבה ו- 5 חודשים לאחר פיטוריה הסתבר שהייתה בהריון בעת שפוטרה. המעבידה פנתה, מטעמי זהירות, לממונה על עבודת נשים ולבקש היתר רטרואקטיבי לפיטורי העובדת. בקשת המעבידה נדחתה ע"י הממונה. בית הדין קבע, כי פיטורי העובדת בוצעו בתום לב, על פי דרישת הגורם הממונה בתחנת המשטרה בה הועסקה, ומבלי שהמעבידה ידעה על הריונה של העובדת. לפיכך, קבע בית הדין, כי היה מקום ליתן היתר בדיעבד לפיטורי העובדת, חרף הריונה במקרה דנן. (עב 1089/05 מוגילבסקי ליודמילה נ' נורטק תעשיות מזון (1995) בע"מ, מיום 11.4.2007).
תחום: פסיקה
עמודים:11
אזורי נצרת
אזורי ת"אעב ****/**
נטל ההוכחה כי עובדת לא פוטרה בשל הריונה מוטל על המעבידה, משהראתה העובדת שלא היה דבר בהתנהגותה שהביא לפיטורים
הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בתחום הייבוא והייצוא של רכיבים טכנולוגיים. התובעת הועסקה אצל הנתבעת כקניינית במחלקת התפעול והרכש וכן כתורנית במרכזיית החברה. במהלך חודש מרץ 2003, הודיעה התובעת לממונה הישיר עליה כי היא בהריון, וביום 19.6.03 זומנה למשרדו של הנתבע 3, אשר הודיע לה על פיטוריה. במכתב הפיטורים צויין כי פיטוריה נובעים מחוסר שביעות רצון מתפקודה והספקיה, ביצוע טעויות חמורות למרות התרעות חוזרות ונשנות, שיחות טלפון פרטיות בזמן העבודה מעבר לנורמה הסבירה, וכן יחס מזלזל לבכירים הגובל בחוצפה.
התובעת עותרת לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב פיטוריה בהריון ושלא כדין ובניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד–1954.
תחום: פסיקה
עמודים:20
אזורי ת"א
13/03/2007 |
אהובה עציוןברכה זיגלמן , זאב פוטרמן ,
אזורי ת"אעב ****/**
חוק עבודת נשים מקנה הגנה מפני פיטורים על נשים בהריון אשר השלימו 6 חודשי עבודה מלאים
במקרה דנן, העובדת החלה את העסקתה בסוף חודש אוגוסט 2003 ובפברואר 2004 הועסקה כ-11 ימים בלבד, לפיכך, קבע בית הדין, כי העובדת לא השלימה תקופת עבודה של ששה חודשים לפחות המחייבת את המעבידה לקבל היתר מאת שר העבודה והרווחה עובר לפיטוריה. יש לבחון, האם העובדת השלימה ששה חודשי עבודה מלאים במתכונת העסקה של חמישה ימים שבועיים, כ-20 ימים בחודש. משנקבע, כי העובדת לא השלימה ששה חודשי עבודה, נדחו תביעות העובדת המתבססות על הקבוע בחוק עבודת נשים. בית הדין קבע, כי המעבידה לא עמדה בנטל ההוכחה להראות שאין קשר בין הפיטורין להריון ופסק לעובדת פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (עב 3919/04 שלי בגריש נ' היפר זול אבו דוד בע"מ, מיום 15.4.2007).
תחום: פסיקה
עמודים:6
אזורי ת"א
25/02/2007 |
אריאלה גילצר-כץ
אזורי ת"אתפ ***/**
היסוד הנפשי הנדרש בעבירות לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה הנו מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה
בית הדין קבע, כי משרד התעשייה המסחר והתעסוקה הוכיח, שהוחלט לפטר את העובדת ולא אדם אחר, וכי פיטורים אלו היו בעקבות הריונה. העובדה שהעובדת זכתה ליחס רע ביחס לעמיתותיה לעבודה, בעקבות הריונה מבססת את יסוד ההפליה. המעבידים היו מודעים להריונה של העובדת וכן היו מודעים לכך שזו הסיבה שבעטיה היא פוטרה. לפיכך, קבע בית הדין, כי מתקיימת דרישת ההוכחה של היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו, משהוכח כי הוחלט לפטר את העובדת ולא אדם אחר, וכי פיטורים אלו היו בעקבות הריונה.
תחום: פסיקה
עמודים:13
אזורי ת"א
תחום: דברי הסבר
עמודים:1
ארציעע ***/**
בית הדין הארצי פסק פיצוי נוסף בגין עגמת נפש לעובדת שפוטרה בשל הריון וביטל את הקנס הפלילי שהוטל על המעביד
בית הדין הארצי קבע כי בית הדין האזורי חרג מסמכותו כאשר הטיל סנקציה פלילית בגין פיטורים בהריון במסגרת הליך אזרחי. בית הדין ציין כי חלה על המעבידה, בהיותה חברת כ"א, חובה להקפיד ביתר שאת שלא לפגוע בזכויות המוקנות לעובדת בשל הריונה, ולקיים את כלל הזכויות המוקנות לה בחוקי המגן. בית הדין קיבל את ערעור העובדת וקבע כי המעבידה תשלם לעובדת פיצוי בגין נזק לא ממוני בגובה 55,000 ₪, הן בשל הפרת חובת השוויון כלפי עובדת בהריון לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, והן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לעובדת עקב פיטוריה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים (ע"ע 606/06 אבביטו איינעלם נ' חברת איי.אס.אס אשמורת בע"מ ואח', מיום 31.12.06).
תחום: פסיקה
עמודים:4
ארצי
24/08/2006 |
כבוד השופטת שרה שדיאורנציג ציבור (ע) מר מחלב ,
אזורי י-םעב ****/**
עובדת שפוטרה בהריון קיבלה פיצוי בגין עגמת נפש והוטל קנס כספי על המנהלים האחראים עליה
בית הדין דן בשאלה האם במקרה הנדון העובדת פוטרה או התפטרה וציין כי חזקה על עובד כי הוא מעוניין להמשיך לעבוד ולהתפרנס בכבוד. בית הדין הדגיש כי נפסק פעמים רבות כי בטלות הפיטורים אינה תלויה בידיעת המעביד על היות העובדת בהריון או בהודעת העובדת על דבר הריונה ובלבד שבעת הפיטורים היתה בהריון. בית הדין בחן את תפקידם של מנהלי המעבידה הנתבעים בתיק זה בהתייחס לסעיף 16 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אשר מטיל אחריות אישית על שותף או אחראי של אותו חבר בני אדם. בית הדין קבע כי שניים מהמנהלים נושאים באחריות אישית בהתאם לחוק והוטל על כל אחד קנס פלילי בגובה 134,600 ש"ח (עב 1452/04 איינעלם אבביטו נ' חברת איי.אס.אס. אשמורת בע"מ, מיום 24.8.06).
תחום: פסיקה
עמודים:18
אזורי י-ם
07/06/2006 |
כב' השופטת עפרה ורבנר
אזורי חיפהעב ****/**
עובדת בהריון אינה מחויבת לדווח על היותה בהריון במהלך ראיון עבודה
התובעת התקבלה לעבודה אצל הנתבע, חברה העוסקת בייצור ואספקה של מערכות אלקטרואופטיות ומכניות לתעשיות ביטחוניות. במהלך הראיון לפני קבלתה לעבודה, הובהר לתובעת כי גם אם תתקבל, יהיה זה לתקופת ניסיון של חצי שנה, ורק לאחריה תקבל קביעות עבודה. חמישה ימים לאחר שהתחילה התובעת לעבוד, נודע למעסיקיה כי היא בהריון והיא פוטרה. התובעת הגישה תביעה לפיצויים בטענה כי פוטרה שלא כדין על רקע הריונה. הנתבעים טענו, בין היתר, כי המדובר בסביבת עבודה מסוכנת בה התובעת היתה נחשפת לחומרים מסוכנים ורעילים ועל כן פיטוריה היו הכרחיים * נקבע: על התובעת לא חלות הוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954, המחייב אישור הממונה ממשרד העבודה לפיטורי עובדת בהריון עם ותק של 6 חודשי עבודה, מאחר והתובעת עבדה 5 ימים בלבד אצל הנתבעת. יחד עם זאת, חלות בענייננו הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988.
תחום: פסיקה
עמודים:23
אזורי חיפה
ארציעע ****/**
בית הדין יתערב בהחלטת הממונה למתן היתר פיטורים לעובדת בהריון שלא ניתנה לה זכות טיעון
החברה, רשת חנויות אופטיקה, העסיקה את המשיבה החל מחודש מרץ 1999 כמנהלת שניים מסניפיה. על פי חוזה ההעסקה מיום 28.2.1999, הוסכם שבתום חצי שנה מתאריך התקשרות, ייפגשו הצדדים על מנת לקבוע את המשך ההתקשרות או הפסקתה. כשמונה חודשים לאחר מכן, בתאריך 4.10.1999, החליטה החברה על פיטוריה לאלתר של המשיבה. ביום 1.11.1999, פנתה החברה אל הממונה בבקשת היתר לפטורי המשיבה. לאחר חקירת גירסתם של הצדדים, החליט הממונה, "לפי הסעיפים 9 ו-22 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, להתיר הפיטורים החל מתאריך 31.12.1999. תמצית הנימוקים: "אין קשר בין הפיטורים להריון. העובדת והמעביד הגיעו לפשרה בנוגע לפיטורין". במכתבה לממונה, הודיעה המשיבה כי לא הסכימה לפשרה. נוסף על כך, ולגופו של עניין, השיגה המשיבה על החלטת הממונה בדבר כשרות פיטוריה, בטענה שההחלטה התקבלה בהתעלם מטענותיה ובהיותה מבוססת על טענות שקריות אותן העלתה החברה. כתגובה, שלחה החברה לממונה עותק מפרוטוקול ישיבת המנהלים מיום 4.10.1999, כראיה להחלטת הפיטורים וטעמיה. לאור זאת, שלחה הממונה לצדדים החלטתה הנוספת לפיה הוחלט להתיר הפיטורין החל מתאריך 31.12.99. והנימוקים הם: אין קשר בין הפיטורין להריון; המעסיק לא היה שבע רצון מתפקודה של העובדת וניהל עמה שיחות על כך; היועץ הארגוני של החברה התריע בפני הנהלת החברה על סגנון ניהולה של העובדת הדורש שינוי; בישיבת הנהלה של החברה הוחלט על פיטוריה של העובדת; במועד הישיבה לא היה ידוע על הריונה". כנגד החלטתה של הממונה עתרה המשיבה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי "החלטת הממונה אף שניתנה במסגרת החוק המסמיך, לוקה היא בחוסר סבירות המצדיק את ביטול מתן ההיתר וזאת הן בשל התבססותה על מסמכים בלתי מבוססים והן בשל העדר מתן זכות טעון מלאה לתובעת". עוד קבע קבע בית הדין, כי נמצאו "סתירות מהותיות" בין המסמכים שעמדו בבסיס שתי החלטותיה של הממונה "אשר יש בהתבססות עליהם בכדי לקבל החלטה הלוקה בחוסר סבירות". בית הדין קבע כי למעשה הוחלט על פיטורי המשיבה באותו יום בו הודיעה על הריונה וכי החברה ביקשה לפטר את המשיבה "בשל היותה בהריון, פיטורים המהווים הפליה לאור סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה" וכן, שמדובר בקיום חוזה עבודה שלא בתום לב. מכאן הערעור H נקבע: ממצאיו של בית הדין האזורי מעוגנים בחומר הראיות שהיה לפניו ומסקנותיו מבוססות בדין. על כן, יש לאשר את פסק הדין מטעמיו. ההליך שהתקיים בפני בית הדין האזורי לא היה בגדר ערעור על החלטת הממונה, אלא במסגרת ביקורת שיפוטית שקיים על החלטת הממונה, בפעולתה כרשות מינהלית. מלכתחילה, התקבלה ההחלטה על פיטורי המשיבה על אתר, מבלי שניתנה לה זכות הטיעון בפני מנהלי החברה. כפי העולה מחומר הראיות, היה זה היועץ הארגוני שקיים עמה שיחת בירור, ובהסתמך על מסקנותיו מאותה שיחה החליטה החברה על הפיטורים. לא הובאה ראיה על כך שמסקנותיו של היועץ הארגוני והמלצותיו הובאו לידיעת המשיבה, או שניתנה לה הזדמנות להגיב על הנאמר בעניינה בפני מנהליה. הנה, אפוא, למשיבה לא ניתנה כל אפשרות להשמיע טענותיה הן לפני ישיבת ההנהלה והן לאחריה, וכתוצאה מכך קופחה זכותה לנסות ולהעביר את רוע הגזרה. בשלילת זכות הטיעון, הועמדה המשיבה בפני עובדה מוגמרת של פיטורים על-אתר.אם לא די בכך, נשללה מהמשיבה זכות הטיעון אף בפני הממונה. בנסיבות אלה, כדין מצא בית הדין האזורי פגם היורד לשורשה של ההחלטה והמצדיק ביטולה. הערעור נדחה
תחום: פסיקה
עמודים:14
ארצי
22/03/2006 |
סטיב אדלרנילי ארד , שמואל צור ,
ארציבשא ***/**
במנגנונים הפנים צבאיים קיים תחליף ראוי והוגן להגנה מפיטורים הניתנת לעובדת בהריון מכח הוראות חוק עבודת נשים
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי במקרה הנדון התקיימו הליכים צבאיים פנימיים שמטרתם הייתה לקבוע האם ראוי להפסיק את שירותה הצבאי בעודה בהריון, והאם החלטות המפקדים שהתקבלו בעניינה התקבלו מטעמים ענייניים. בית הדין קבע, כי הפרוצדורה הנוהגת בצבא בעניין זה ממלאת אחר תכליתם של חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ומגינה על העובדת מפני הפליה ושיקולים זרים בהחלטת הצבא להפסיק את שירותה (עע 214/05 אירית שעל נ' מדינת ישראל, מיום 22.3.06).
תחום: פסיקה
עמודים:7
ארצי
ארציעבל ****/**
התאבדות הוכרה כתאונת עבודה בגינה יש לשלם גמלת תלויים לשאריו
המנוח עבד מספר שנים במחלקת התברואה של עיריית ערד. באחד הימים, לקה המנוח בהתקף לב שבעקבותיו נעדר מהעבודה במשך שבועיים. לטענת התובעת, אשתו, עם חזרתו נתקל ביחס נוקשה וסידור עבודה שונה מהרגיל. בנוסף, קיבל המנוח קו נסיעה קשה ונטען, כי ההתעללות בו הייתה ללא גבול. כל אלה הובילו את המנוח להתאבד ובגין כך נתבעה גימלת תלויים מביטוח לאומי. התביעה נדחתה וביה"ד האזורי קבע, כי המבחן להכרה בהתאבדות כתאונת עבודה הינו מבחן קרות אירוע חריג בסמוך לפני התאבדות. נקבע כי טענות המערערת לשני אירועים חריגים בעבודה שקדמו למעשה ההתאבדות: איום בפיטורים ע"י הממונה עליו, והשפלתו על ידי הממונה בסמוך לפני התאבדות – לא הוכחו. על כך הערעור * נקבע: כב' הש' י' פליטמן: על מנת שאיבוד לדעת יוכר כתאונה בעבודה, יש להוכיח קרות אירוע מיוחד, מוגדר, הקשור לעבודה ושבעטיו טרף העובד נפשו בסמוך לאחר מכן. אין צורך, כי אותו אירוע יחשב לחריג. מתוך מכתב ההתאבדות שהשאיר אחריו המנוח, וזוהי הראייה המהימנה ביותר לאשר אירע, עולה, כי בגין שני אירועים מיוחדים הוא שם קץ לחייו. האחד, קיפוחו בסמוך לפני התאבדותו בהשוואה ליתר העובדים במכסת השעות הנוספות. השני, האיסור שהוטל עליו במקרה מסויים, לעזוב את העבודה לצורך בדיקה רפואית, לעומת ההיתר שנטל לעצמו הממונה עליו לעזוב את העבודה, לצורך טיפול שיניים לילדיו. משכך הם הדברים, המסקנה היא כי הוכחו כנדרש אירועים מיוחדים בעבודה שאירעו בסמוך לפני ההתאבדות. משברור שאירועים אלו גרמו לפגיעתו של המנוח בעצמו, די בכך כדי לקבוע כי חבלתו זו - הינה בגדר תאונה בעבודה. ולפיכך, זכאים תלוייו לגימלת תלויים; כב' הנש' ס' אדלר: בהיעדר הוכחה הקושרת בין התפתחותן של מחלות נפש לבין העבודה לא הוכללו מחלות אלה ברשימת מחלות המקצוע. כמו כן, מחלת נפש אינה מוכרת מכוח תורת המיקרוטראומה. האפשרות הנשארת להכיר בהתאבדות כפגיעה בעבודה היא להכיר בה כתאונת עבודה. במקרה שבפנינו לא הונחה חוות דעת מומחה וגם תיקו הרפואי של המנוח לא הוגש ולפיכך, אין לדעת האם המנוח ניסה לשלוח יד בנפשו קודם למקרה זה, שלמרבה הצער הוביל למותו. כך, אין לדעת אם המנוח סבל ממחלת נפש, האם הוא קיבל טיפול עבורה, והאם היא הייתה ממין המחלות שצפויה להחמיר בעבודה או בקשר עם עובדים אחרים. אין גם חוות דעת של פסיכיאטר המצהיר על קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של המנוח לבין התאבדותו. יתרה מזאת, לא הונח כל בסיס לבירור גרסת אשת המנוח, לפיה הממונים על המנוח התייחסו אליו בצורה לא ראויה. החובה להביא תשתית עובדתית התומכת בתביעה מוטלת על שכמי התובעת וספק אם היא השכילה להרים נטל זה, כאשר הראיה היחידה שיש בה כדי לתמוך בגרסתה היא המכתב שהשאיר אחריו המנוח. אולם, בנסיבות המיוחדות של פרשה זו, מחמת הספק ועל אף העדרה של מסכת ראיות מלאה, נכון ביה"ד ללמוד ממכתב ההתאבדות, כאמור לעיל, כי קדמו להתאבדות שני אירועים שארעו בסמוך לה, אשר ניתן לקושרם להחלטת המנוח לשים קץ לחייו. הערעור התקבל
תחום: פסיקה
עמודים:9
ארצי
×
מתעניינ/ת ב.
מכללת חשבים מעבירה:
- ימי עיון
- השתלמויות
- קורסים
- סדנאות
בנושא
מזמינים אותך ליצור קשר לקבלת מידע נוסף