תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:חופשה שנתית
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
03/03/2005 |
כבוד השופט אילן סופר
אזורי ב"שעב ****/**
מעביד שהעסיק עובד זר במשך כל היום כל ימות השבוע, חוייב בתשלום של 318,350 ש"ח עבור שעות נוספות, פדיון חופשה ודמי הבראה
* התובע, עובד זר מניגריה, עבד אצל הנתבעת כעובד ניקיון במועדון בריאות אותו היא מנהלת במלון דן באילת במשך שלוש שנים וחצי, כל יום (כולל שישי ושבת) במשך 11 שעות לפחות, אשר בגינן קיבל משכורת חודשית בסך של 5000 ש"ח נטו. התובע טוען, כי הוא זכאי, מעבר לשכר שקיבל, לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, הבראה ודמי חגים. הנתבעת טוענת, כי שכרו של התובע כלל את כל התוספות הללו ועל כן אינו זכאי לסכום התביעה* נקבע: מחומר הראיות שהוגש בתיק, כולל תלושי המשכורות של התובע, עולה כי שכרו של התובע שולם כשכר גלובלי וזאת בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר. לפיכך, יש לקבוע את זכאותו של התובע לגמול בעד הפרשי השכר שלא שולמו לו בגין עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה וחג. עוד עולה מחומר הראיות כי התובע זכאי לתשלום בגין חופשות שלא לקח ואף לדמי הבראה. לאור האמור, וכן לאור נתונים חשבונאיים שהוגשו ע"י התובע, יש לקבוע, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של כ-298,000 ש"ח. אכן, תוצאתו של פסק דין זה הינה קשה וחמורה למעביד, אך היא צודקת בנסיבות העניין. עובד זר המגיע לארץ ללא משפחה וללא חברים הינו כח עבודה קל לתמרון, מאחר ושעות העבודה שלו אינן מוגבלות בשל הנכונות המוחלטת שלו לעבוד בכל שעה ובכל מקום והימצאותו כאן נתונה לחסדי המעביד ורשויות השלטון. נכונות זו של העובד, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. אם עובד נכון לעבוד כל יום 13 שעות, כל שבוע, כל החודש ובמשך כל השנה, צריך המעביד לדעת שהעסקה כזו, המובילה לכך שלעובד אין כמעט שעות פנאי וחיים זולת עבודתו ובפועל הופך הוא ל"עבד" של מקום העבודה- הינה נפסדת, פסולה ולא ראויה ככל שתהיה ועולה בממון רב. אף אחד לא מנע מהנתבעת להעסיק שני עובדים במקום התובע. הנתבעת בחרה שלא לעשות זאת, ועל כך עליה לשלם. לשם כך נועד משפט העבודה המגן; למנוע העסקה בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת תוך ניצול מעמד נחות של עובד, שהוא אינו בעל כוח מיקוח. הדבר נכון שבעתיים לגבי עובדים זרים וזאת כמתחייב מאופייה הדמוקרטי, היהודי, והמוסרי של מדינת ישראל*
תחום: פסיקה
עמודים:17
אזורי ב"ש
11/11/2007 |
כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם
אזורי ב"שעב ****/**
זמני הפסקה, בהן לא נדרש העובד לעמוד לרשות המעביד, לא ייחשבו כשעות עבודה, ואין לחשבן לצורך תוספת גמול שעות נוספות
בית הדין חזר על ההלכה, לפיה שעות עבודה, שמזכות בשכר, הן שעות בהן העובד עומד לרשות המעביד. על כן, כאשר העובד חופשי לעשות את אשר על דעתו, אין לראות בשעות אלה כשעות עליהן העובד זכאי לשכר עבודה (עב 6034/04 ברשישט מימון נ' "מסיעי שדרות" בע"מ, מיום 11.11.2007).
תחום: פסיקה
עמודים:23
אזורי ב"ש
ארציעע ***/**
פדיון חופשה יחושב לפי השכר הרגיל של העובד ולא לפי השכר האחרון, שהופחת זמנית
בית הדין הארצי קבע, כי יש לחשב את פדיון ימי החופשה לפי שכרו הרגיל של העובד, כפי שהיה לפני ההפחתה בשכר. אמנם נכון הוא, כי לפי לשון סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, פדיון חופשה ישולם לפי השכר האחרון עובר להפסקת העבודה, אולם במקרה דנן, שכרו של העובד הופחת למשך שלושה חודשים בלבד ממכלול תקופת עבודתו. על כן, לא ניתן לראות בשכרו לאחר ההפחתה כשכר הרגיל לעניין פדיון החופשה המתייחס לכל תקופת עבודתו (ע"ע 000442/08 רון עמי צברי נ' טלירן (1993) בע"מ, מיום 16.9.2009).
תחום: פסיקה
עמודים:8
ארצי
13/05/2015 |
עו"ד הלית כהן-רזניצקי
תחום: סוגיות בדיני עבודה
עמודים:2
10/06/2015 |
עו"ד אילנית מילוא
תחום: סוגיות בדיני עבודה
עמודים:1
17/06/2015 |
עו"ד עינב כהן
תחום: סוגיות בדיני עבודה
עמודים:1
29/07/2015 |
עו"ד עמוס הלפרין
תחום: סוגיות בדיני עבודה
עמודים:1
19/08/2015 |
עו"ד עמוס הלפרין
תחום: מאמרים
עמודים:4
14/12/2015 |
כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם, נציג ציבור (עובדים) - מר אפרים ויגדר, נציג ציבור (מעסיקים) - מר נתן בורכוב
אזורי ב"שסעש *****-**-**
רווחים שבקופת גמל יזקפו על חשבון פיצויי פיטורים כאשר סעיף 14 לא חל
עובדת הועסקה בתפקיד של כלכלנית בעמותה לפיתוח כלכלי המסייעת לעסקים במגזר הפרטי. העובדת פוטרה בתחילת שנת 2014. לטענת העובדת פוטרה בשל סירובה לצאת לחופשה כפויה. ביה"ד קבע כי העובדת סירבה לצאת לחופשה כאשר הדבר נתבקש עקב ירידה בעבודה אצל המעסיקה ורצון להימנע מפיטורי עובדים. נקבע כי העובדת היא זו שביקשה לקבל מכתב פיטורים ואף לא הייתה מעוניינת לחזור לעבודה. לעניין הליך שימוע, דחה ביה"ד את התביעה לתשלום פיצוי בגין פגמים שנפלו בביצוע השימוע וקבע כי השימוע בוצע רק משום שהעובדת דרשה לקבל מכתב פיטורים. לעניין הפרשי תשלום פיצויי פיטורים, העובדת טענה כי המעסיקה לא הפרישה לקופה בגין כל חודשי העסקה וכי הכספים המצויים בקופה מקורם בין היתר ברווחים שעשתה קרן הפנסיה. נקבע כי הואיל ולא חל סעיף 14 על הצדדים יש לראות בתשלומים לקופה ברכיב הפיצויים כתשלום ע"ח הפיצויים ולא במקומם. אם היה מדובר בסכומים הפחותים מ- 72% מסכום הפיצויים להם זכאית העובדת, חייבת המעסיקה בהשלמת פיצויים עד הסכום המלא.
תחום: פסיקה
עמודים:2
אזורי ב"ש
×
מתעניינ/ת ב.
מכללת חשבים מעבירה:
- ימי עיון
- השתלמויות
- קורסים
- סדנאות
בנושא
מזמינים אותך ליצור קשר לקבלת מידע נוסף