אישור
דף הבית > חשבפדיה > צבירת חופשה
אנציקלופדית דיני העבודה מבית "חשבים".
חשבפדיה בדיני עבודה הינו מילון מונחים מבית כל עובד – מאגר המידע המקיף והמגוון ביותר בישראל בתחום יחסי עובד-מעביד. באתר תמצאו הסברים והגדרות למונחים מקצועיים הקשורים בדיני עבודה. לכל מונח תמצאו דברי הסברי כלליים, קישורים למסמכים חשובים ורלוונטיים, מחולקים לפי סוג המסמך (חקיקה, פסיקה, סוגיות ועוד).

צבירת חופשה הצג הכל

פסיקה
סוגיות
מאמרים
טבלאות מידע
ערכים מקושרים

זכותו של עובד לצאת לחופשה שנתית במהלך שנת העבודה היא זכות בסיסית ויסודית במשפט העבודה, והיא מעוגנת בחוק חופשה שנתית , התשי"א-1951.

בהתאם לחוק חופשה שנתית (סעיף 1), הזכאות לחופשה שנתית מחושבת על בסיס צבירה שנתי, ונקבעת בהתאם למספר הימים, שבהם עבד העובד באותה שנה. 

אם הקשר המשפטי בין העובד למעביד התקיים כל שנת העבודה, העובד נדרש לעבוד 200 ימים (עבודה בפועל), על מנת להיות זכאי למלוא מכסת ימי החופשה. עובד שעבד פחות מ- 200 ימי עבודה, יהיה זכאי רק לחלק היחסי ממכסת ימי החופשה על פי חוק.

אם הקשר המשפטי בין העובד למעביד התקיים רק בחלק משנת העבודה, נדרש העובד לעבוד 240 ימים על מנת להיות זכאי למלוא מכסת ימי החופשה. עובד שעבד פחות מ- 240 ימי עבודה בפועל, יהיה זכאי רק לחלק היחסי ממכסת ימי החופשה בחוק.

חוק חופשה שנתית קובע, כי החופשה ניתנת לצבירה רק בהסכמת המעביד. בפסיקה נקבע, כי מעביד, אשר "יושב בחיבוק ידיים", ייראה כמעביד שהסכים לצבירת חופשה, שכן הוא שנותן חופשה לעובדיו, והעובד חייב להמתין עד שמעבידו יוציא אותו לחופשה.

יצוין, כי בית הדין הארצי פסק, כי על פי סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, בעת סיום יחסי עובד מעביד, נצברים לזכות העובד לכל היותר ימי חופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת.

מעביד רשאי לאסור על העובד צבירת חופשה במפורש. כמו כן המעביד חייב לנהל מעקב על צבירת החופשה של כל עובד, ולחייב את העובד לצאת ולנצל חופשה בפועל, על מנת שלא תישאר צבירה של ימי חופשה לזכותו.

 

 

לקבלת מנוי התנסות עכשיו!
הודעה אישית