אישור
כל עובד - דמי מחלה - סקירה מקצועית
דף הבית > דמי מחלה - סקירה מקצועית
דמי מחלה - סקירה מקצועית
תקציר
חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976 (להלן: "החוק" או "חוק דמי מחלה"), הוא החוק העיקרי שמסדיר את זכויות העובדים בעת היעדרותם מהעבודה בשל מחלה. בחוק נקבע כי כאשר עובד נעדר מעבודתו בשל אי-כושר לבצע את העבודה עקב מצב בריאות לקוי - הנקבע על פי ממצאים רפואיים - יהיה זכאי לתשלום ממעסיקו בשל ימי היעדרות אלה. מטרת החוק הנה לאפשר קיום לעובד ולבני משפחתו בזמן מחלת העובד. הגדרת מחלה על פי סעיף 1 לחוק, מחלה מוגדרת כ:"אי כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי". צבירת ימי מחלה על פי סעיף 4 לחוק דמי מחלה, עובד צובר תקופת זכאות לדמי מחלה של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא ולא יותר מ- 90 יום, בניכוי התקופה בעדה קיבל דמי מחלה. בחודש עבודה חלקי בו העובד עבד רק חלק מימי העבודה יצבור העובד ימי מחלה יחסיים. על פי החוק, יש לחלק את מספר ימי העבודה בפועל של העובד בחודש ב-25 כאשר העובד מועסק שישה ימי עבודה בשבוע וב- 21 ו- 2/3 כאשר העובד מועסק חמישה ימי עבודה בשבוע(1), ולהכפיל ב-1.5. תקופת המחלה המזכה בתשלום עובד במשכורת (עובד חודשי) - על פי סעיף 2(ב)(1) לחוק, תהא תקופת המחלה של עובד במשכורת כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים. עובד בשכר (עובד שעתי או יומי) שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה - על פי סעיף 2(ב)(2) לחוק, תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים.  עובד לסירוגין - סעיף 2(ב)(3) לחוק קובע, כי לגבי עובד בשכר שלא עבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה (להלן - עובד לסירוגין) - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו (בניכוי ימי מנוחה שבועית וחגים) כפול מספר הימים שעבד העובד ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו למחלה, חלקי תקן ימי העבודה באותו רבע שנה; לגבי עובד לסירוגין שטרם עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה תקופה של שלושה חדשים - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו (לאחר ניכוי ימי מנוחה שבועית וחגים) כפול מספר ימי העבודה הממוצע לשבוע בתקופת עבודתו שקדמה למחלה, חלקי שש. עובד בשכר שעובד במנוחה שבועית - סעיף 2(ב)(5) לחוק קובע, כי עובד בשכר או עובד לסירוגין שנהגו לעבוד בימי מנוחה שבועית וחגים על פי היתר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, יובאו הימים האמורים בחשבון תקופת המחלה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור לעיל, יבוא "תשעים" במקום  תקן ימי העבודה באותו רבע שנה. ולגבי עובד לסירוגין שטרם עבד שלושה חודשים יבוא "שבע" במקום "שש".   גובה התשלום בגין דמי מחלה מסעיף 2(א) לחוק עולה, כי עבור יום ההיעדרות הראשון לא יקבל העובד תשלום. עבור הימים השני והשלישי להעדרו, דמי המחלה יהיו בשיעור 50% משכר יום רגיל. מהיום הרביעי להעדרו ואילך ישולם לעובד תשלום מלוא דמי מחלה, בשיעור 100% משכר יום רגיל(2). בחוק אין התייחסות ישירה למצבים בהם עובד מועסק במשרה חלקית אצל מספר מעסיקים במקביל -  לכאורה ניתן היה להבין כי כל מעסיק מחשב את שיעור דמי המחלה באופן נפרד ביחס להיעדרות העובד במפעלו. כך שבכל אחד ממקומות העבודה לא ישולם לעובד בגין יום היעדרותו הראשון ובגין ימי ההיעדרות השני והשלישי אצל כל מעסיק ישולם לעובד רק 50% משכרו, אלא שבמקרה שנדון בפני בית הדין הארצי לעבודה, נקבע כי יש לפרש את לשון חוק דמי מחלה באופן, ש"היום הרביעי להיעדרות", פירושו היום הרביעי של ההיעדרות, כתוצאה מאותה מחלה, ולאו דווקא היום הרביעי של ההיעדרות אצל המעסיק. פירוש אחר, קבע בית הדין, יביא לכך, שמי שמועסק במהלך השבוע, במספר משרות חלקיות, כל יום אצל מעסיק אחר - לא יזכה במשך תקופה ארוכה מאוד ל"דמי מחלה" על פי החוק, ולא תוגשם מטרת המחוקק - לאפשר קיום למי שנפל למשכב (דב"ע נז/3-18, גיל שעל נ' נינה ויקל, פדי לא (0001) 0650, דינים ארצי לעבודה 1997 (0003) 1392, מיום 20.5.1997). גובה דמי מחלה ורכיבי השכר לעניין דמי מחלה בסעיף 5(א) לחוק מוגדר, כי דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו. לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת - ...
המסמך המלא פתוח למנויים בלבד!
דיני עבודה סיום העסקה
לקבלת מנוי התנסות עכשיו!
הודעה אישית